צבי צבי'קה רייכמן ז"ל

קורות חיים

בן יוסף ושושנה. נולד בתאריך י"ד באב תר"צ (8.8.1930) ברמתיים. בהיותו בן ארבע עברה המשפחה מרמתיים לרעננה. גמר את בית-הספר העממי ברעננה ועבר ללמוד בבית הספר הריאלי-מקצועי "מוניטפיורי" בתל-אביב במחלקה הרדיו-טכנית. כאן נתגלה כמתמטיקאי מצוין, בין המעטים, שעברו בהצלחה את בחינות המועצה הארץ ישראלית ללימודים עליונים, זכה בתעודת בית-ספר תיכון ארצישראלי. במשך לימודיו היה פעיל בגדנ"ע וחבר מסור מילא כל פקודה בנאמנות ובדייקנות. אף בהיותו על ספסל הלימודים, הצטיין צבי במסירותו ובאהבתו לעמו.

במשך שנים נמנע מלהיכנס לתנועת-נוער ולאחר שיקולים הצטרף ל"המכבי הצעיר" והיה פעיל בו. ניחן בנטייה מיוחדת לספורט. מגיל 14 היה חבר ב"הגנה"; גם ב"הגנה" הכין את עצמו בס"ש. כשגמר את לימודיו נכנס לשורות הפלמ"ח, על אף גילו הצעיר. עשה בו את שנת השירות בגבעת השלושה ובצפון ים-המלח. ובחפצו להתרחק מכל זכות יתר והקלה, הניתנות לגופים חברתיים, התגייס צבי לפלמ"ח כ"בודד" ומשהכיר את חשיבותה הרבה של החבלה במלחמתנו ואת הצורך הדחוף בחבלנים, הצטרף מרצונו לקורס חבלה.

היה בין מגיני רמת-רחל. פעיל בליווי שיירות בדרך תל-אביב-ירושלים, ובמארבים במשלטים לאורך דרך זו. מילא כל תפקיד שהוטל עליו והקפיד ביותר בשמירת סודות צבאיים.

"עילוי במקצועות הריאליים, בפרט בחשבון ובגיאומטריה", מעיד עליו מחנכו בבית-הספר העממי. ממעט-בדיבורים מטבעו. היה בו קסם אישי. נחבא אל הכלים, ואף-על-פי-כן נמשכו אחריו רבים מחבריו. השקט הנפשי שבו השפיע על סביבתו, וכזו היתה התנהגותו בפעולות ובשדה-הקרב.

מסירותו-אהבתו לעם ולמולדת ניכרת ברשימה מעזבונו: "חובות הישוב כלפי הגולה". רשימתו על יישוב הסתירה בין שני הפסוקים בתנ"ך:"שמע בני מוסר אביך" ו"בחוקי אבותיכם אל תלכו", מגלה טפח ממנטליות הנוער הארצישראלי והיא מנוסחת בבהירות ובשיקול-דעת.

השתתף בפעולות-חבלה שונות, לרבות בקרב על שער-הגיא. צבי ליווה את השיירה לכפר עציון שיצאה בט"ז באדר ב' תש"ח כשעשתה השיירה את דרכה בחזרה לירושלים, היא הותקפה. במפנה המחסומים שליד נבי-דניאל התפתח קרב עז וצבי שימש כמקלען, נפגע בחזהו, אך לא הניח את המקלע - המקלע נעצר והוא תיקנו בקור-רוח. לאחר עמידת גבורה במשך שעות, יצאו מהמשוריין שלושת הלוחמים הבריאים, בצאתם עמד על משמרתו ברוח איתנה. כדור בחזהו, המקלע בידיו, והוא קוצר באויב.

מפקד המשוריין, זרובבל, פוצץ את המשוריין שהתרסק ומגיניו עימו ביום ט"ז באדר ב' תש"ח (27.3.1948) טרם מלאו לו י"ח שנה.

נקבר בסנהדריה בירושלים. ביום ט"ז במרחשון תשי"ב (15.11.1951) הועבר להר-הרצל בירושלים למנוחת-עולמים.