קורות חיים
עודד (עודי), בן חוה ויהושע, נולד ביום ו' באלול תשי"א (07.09.1951). ילד שלישי להוריו, אח לדודי, דליה וארי. ילדותו ונעוריו עברו עליו בהוד השרון, שם הצטרף לקן של השומר הצעיר.
עם חבריו יצא עודד לגרעין נח"ל בקיבוץ ניר יצחק. לאחר השחרור מצה"ל הוא היה לחבר הקיבוץ, ויצא לשליחות כמדריך של גרעין צעיר.
עודד נישא, ובקיבוץ נולדו ילדיו מורן ודביר. משסיים עודד את לימודיו באוניברסיטת תל אביב, בנושא תולדות ארץ ישראל ועם ישראל, הוא הצטרף לחברה להגנת הטבע כמדריך בבית ספר שדה בהר מירון, והמשפחה עברה לגור שם, בנוף המדהים שעל גבול הצפון. באותה תקופה נולד הבן הצעיר - עמרי.
כעבור זמן עברה המשפחה לערד שבדרום הארץ, ועודד עבד כרכז וכמתאם טיולים בבית ספר שדה בבאר שבע. בשנות התשעים הוא החל להדריך טיולים בארץ ובחו"ל כמדריך עצמאי. כן החל בלימודים לתואר שני באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.
עודד הירבה להתעניין בהיבטים האנתרופולוגיים של ידיעת הארץ. הוא אהב את נופי הארץ ואת יושביה, והאמין ביכולת התושבים לחיות יחד. היה קל לקשור שיחה איתו, וקל להתיידד. היו לו חברים בכל מקום, דרוזים בגליל, בדואים בנגב, יושבי המערות של הר חברון, וקבוצות מטיילים נאמנים שטיילו איתו לאורך שנים. את כולם אהב, ובכולם האמין.
ביום שלישי 08.10.2002, לאחר שלושה ימים שבילה עודד עם ילדיו בערד, הוא השאיר את רכבו לבנו הצעיר ויצא לדרכו בטרמפים. התקופה הייתה עונת המסיק, ועודד אהב לראות ולחוות את המסיק בגליל, בדרום ובאזור חברון. כך הגיע לצומת כרמל, ויחד עם שתי טרמפיסטיות עלה לרכב של קבלן שעבד באזור. כשעלו לרכב, ביקש עודד משתי הצעירות שיגידו את ברכת הדרך.
זמן קצר לאחר מכן, בעברם בצומת זיפ ליד יטה, פתח מחבל שעמד ליד הכביש באש אל הרכב. עודד הסתובב להזהיר את שתי הבנות, ואז נפצע אנושות. גם נהג הרכב נפצע. עודד הועבר לבית החולים "הדסה" בעין כרם, אך למרות הטיפול המסור נפטר למחרת, ג' בחשוון תשס"ג (09.10.2002).
בן 51 בהירצחו. עודד הותיר בת זוג, שני בנים ובת, אחות ושני אחים. כל אוהביו ליווהו למנוחות בבית העלמין בהוד השרון. הפרחים, שכה אהב לראות בשבילי הארץ, יהיו מצבה נצחית לו.