קורות חיים
ליאור בן מזל ומוטי. נולד ביום י"ט באדר תשמ"ב (14.03.1982) בכפר-סבא, בן שני למשפחת שי אח לבת בכורה אפרת ואח לאוהד. ליאור גדל והתחנך בהוד השרון. את לימודיו החל בבית-הספר היסודי לפיד, המשיך בחטיבת-הביניים השחר וסיים בתיכון הדרים.
כאשר היה בן שש עברה משפחתו להתגורר במשק חקלאי ברמת-הדר. ילדותו עברה בעזרה בעבודות המשק שם ספג את הקרבה לטבע, חקלאות ואהבת הארץ.
כבר בילדותו ניכרה תבונתו, סקרנות וכושר הריכוז המעולה, חוש טכני מפותח, הרכיב בקלות משחקים מורכבים ביותר, בנה טיסנים בקלוב-תעופה ושיחק כדורסל בקבוצת הנוער מכבי הוד השרון, חבריו לקבוצה הגדירו אותו "כצלף השלשות".
בתיכון הדרים הצטיין בלימודיו, ספורטאי מעולה אהוב על חבריו ומוריו. כתבה מורתו למתמטיקה '"רבות דובר על ליאור כאדם שהצטיין בכל תחום, תלמידים מצטיינים רבים עברו תחת ידי, אך תלמיד כמו ליאור זה נדיר שבנדירים. לא רק חוכמתו הרבה, יכולתו האנליטית המדהימה, השקט, השלווה, הצניעות, העזרה לאחרים וההישגים הכי גבוהים, אלא גם האנושיות והבגרות שגילה כבר בגיל כה צעיר בי'-יא'.... נועם הליכותיו, הנימוס והעוצמה שהקרין גרמו לתלמידים ולמורים לאהוב ולהעריץ אותו".
ביולי 2000 ליאור התגייס לצה"ל לחיל האוויר ובשנת 2002 סיים בהצטיינות קורס ליאור עם אוהד טייס מספר 146 במגמת מסוקי סער (מסע"ר).
מייד לאחר שסיים את קורס-הטייס הגיע אל טייסת היסעורים "דורסי הלילה", "אפרוח" קראו לזה בטייסת. פעם ראשונה ומקרה חריג בתולדות החייל ללא מעבר של קורס אימון מבצעי (קא"מ- קורס הכולל שישה חודשים) וישירות להטיס מסוק גדול ומורכב כמו היסעור. בבטאון חיל-האוויר בכתבה "טס קדימה" פורסמה תמונתו של ליאור וסרן מ' הסמ"ט מסביר "המקרה של ל' אכן יוצא דופן אבל אילולא הכישורים שלו הוא לא היה מגיע לכאן, היום הוא משתלב יפה מאוד בטייסת". ובאותה כתבה מתראיין ליאור ומספר "האמת היא שתמיד ראיתי את עצמי בתור חי"רניק ורק אחרי שנה בקורס כשהגעתי למסוקים התחלתי באמת להתחבר לעבודה הזאת; אולי בגלל שאופי הטיסה במסוקים דומה קצת לחי"ר - ניווטים,עבודה עם כוחות קרקעיים והיכרות עמוקה של ישראל". ואכן אהבת ארץ ישראל ונופיה היתה חלק בלתי נפרד מליאור לא היה מקום או שביל בארץ גלוי או נסתר שבהם לא דרכו רגליו.
חבריו לקורס מסע"ר 146 ספדו לו "בדיוק לפני עשר שנים ועשרה ימים הצטלבו דרכינו לראשונה ביום הגיוס לקורס טיס. מאז היו לנו הכבוד והזכות הגדולה להיות חברים שלך ושותפים לדרך. תמיד נשאנו אליך עיניים ומבט. מתוך חבורה מגוונת וחזקה שכזאת, אתה היית התגלמות כל המעלות שבכולנו, כל החוכמה, כל הכשרון והיכולת, כל הצניעות, כל אורך הרוח ושלוות הנפש, כל טוב הלב וטוהר הנפש. בעשר השנים שחלפו לנו ביחד מעולם לא שמענו אותך מרים את הקול או צועק. מעולם לא חזינו בך מתנשא על אדם אחר. מעולם לא סרבת לבקשת עזרה וסיוע. מתחילת הדרך, ובפרט מאז המוות של דניאל גומז, היית עמוד האש בראש המחנה הקטן שלנו. כשתפגוש את גומז למעלה בשמיים, תמסור לו חיבוק גדול מכולנו ותשמרו אחד על השני ותנחמו אחד את השני. הלכת מאיתנו ונשארנו רק שישה. אתה לא יכול לתאר לעצמך כמה אתה חסר לנו. אנחנו לעד נמשיך להתגעגע אליך".
מספר עליו סא"ל יואב מפקד הטייסת "מתחילת דרכו בטייסת בלט ליאור -הן ברמת הטיסה, והן באופן בו למד וניתח נושאים טכניים ומקצועיים - יורד לפרטי הפרטים, במקצוענות וללא לאות. אך יותר מכל בלט ליאור באנושיות שלו - קורא אנשים כספר פתוח, כובש אותם בחיוך גדול. והם, אנשי הטייסת השיבו לו אהבה".
בד בבד עם בואו לטייסת היסעורים אשר מסוקיה היו מעורבים באסון המסוקים בשאר- ישוב ב- 4.2.1997, פנה ליאור ואסף חומר מחקירת האירוע והכין מצגת המסבירה את אשר אירע ומה היו המסקנות בכדי למנוע הישנות תאונות מעין אלו.
תיכון "הדרים" מקיים שנה בשנה את "מירוץ ש.י.ר.", לזכר בוגרי בית הספר שיקו סבן, יפתח שלפוברסקי ורונן חיון שנפלו בעת שירותם הצבאי. שיקו ויפתח נפלו באסון המסוקים בשאר-ישוב ורונן נפל בקרב בלבנון כ-8 חודשים לאחר מכן. במהלך שלושת ימי המירוץ רצים התלמידים הבוגרים, מורי בית-הספר וכן חברי הנופלים מהיישוב שאר-יישוב עד הוד-השרון, שם מצוין סיומו בטקס מרשים בבית-הספר. המירוץ מהווה חוויה מחשלת ובלתי נשכחת לבוגרים על סף גיוסם לצה"ל ומנחיל להם את מורשת הנופלים והנצחתם. ליאור כבוגר תיכון "הדרים" בשנת 2000 לקח חלק במירוץ וכן גם אחיו אוהד בשנת 2004, המירוץ השאיר על ליאור חותם חזק מאוד ובלתי נשכח. מאז 2004, לאחר הצטרפותו לטייסת "דורסי הלילה", מידי שנה בשנה היה נוסע לצפון באחד מלילות המירוץ ועומד בפני כל הבוגרים ומרצה בפניהם על האסון ומשלב גם הסברים על חיל-האוויר ובחיוך אופיני ובנחת עונה לכל השאלות ומוסיף מוטיבציה לנוער לפני גיוס. מורי בית הספר מאוד העריכו ואהבו את ליאור על המאמץ שהוא משקיע וכל שנה נשלח לביתו מכתב תודה והערכה על פועלו.
מסכם זאת איציק המורה לחינוך גופני " ליאור הפך להיות חלק ממשפחת מרוץ שיר. המירוץ לא יוצא בלעדיו, על הרצאה של ליאור לא מוותרים. ליאור מעולם לא סירב לבקשותיי, גם כשהיה עמוס בעבודה או לימודים..... "
בשנת 2006 ליאור הוכשר כמדריך טיסה בבית הספר לטיסה, הוא אהב מאוד להדריך ולהקנות לחניכים את הערכים שספג בבית ולעזור להם לפרוש כנפיים ולהמריא. ממשיך סא"ל יואב מפקד הטייסת ומספר "למפקדיו, לאורך כל הדרך, היה ברור שליאור קורץ מהחומר שממנו צומחים מפקדי טייסות ומפקדים בכירים בחייל".
בשנת 2008 לאחר גמר שירות הקבע, למרות נסיונות השכנוע, בחר ליאור לצאת לחופשה ללא תשלום והחל בלימודי הנדסת חשמל ואלקטרוניקה באוניברסיטת ת"א. הוא סיים שנה ראשונה בהצטיינות יתרה, אך למרות אהבתו ללימודי ההנדסה החליט ליאור כי הוא רוצה להתפתח ולהגשים את עצמו במסלול הפיקודי בחיל האוויר ובפרט במסלול הפיקודי בטייסת. על כן, בשנת 2009 לקח פסק זמן מלימודיו וחזר לשירות קבע לתפקיד סמ"ט ב' בטייסת "דורסי הלילה", מתוך כוונה לחזור ולהשלים את לימודיו עם סיום התפקיד.
רס"ן פ' חבר לטייסת מספר " "תמיד לוקחים את הטובים ביותר" זאת אמירה שלא מבטאת אפילו חצי ממה שקרה לנו עם ליאור. ליאור הוא הטוב מבין הטובים ביותר. ליאור היה אדם מוצלח מאוד. אך עם זאת מעולם לא חשת ממנו גאווה או זלזול באחרים, תמיד העריך את הזולת ונתן לו לחוש כשווה בין שווים".
ליאור היה שילוב מוכשר של יכולות מבחינה מקצועית וטכנית - טייס מוכשר מאוד שהתקדם מהר מאוד למרות גילו הצעיר, רציני ומשקיען , כך למשל יזם חידושים וכתב תוכנה לחישוב גרפי צריכת דלק הנמצאת כיום בשימוש יומיומי בטייסות. ובפן האישי - אנושי, נעים, מנהיג שקט, צנוע וחבר מסור. הוא ידע לפקד על אנשים לא בעזרת הטלת מרות אלא בעזרת אישיותו הכובשת, בשקט הנפשי שלו בצניעות ובעיקר זכור לכולם החיוך הגדול והמבויש קמעא גם בהמולת התפקיד, בחיפוש למציאת פתרונות תוך עמידה בעומס ולחץ זמנים.
ביוני 2006 הכיר את תמר, אשתו לעתיד וסיפר לכולם שזה הדבר הכי טוב שקרה לו, השניים נישאו באוקטובר 2008. תא"ל רפי פרץ, הרב הצבאי הראשי, מספר: "בביישנות העדינה שלך, באת אלי ואמרת לי, זאת תמר, אנחנו מתחתנים, אפשר שתחתן אותנו? כמה שמחתי על הזכות הזאת, כמה ראיתי את אהבתכם, כמה ראיתי את טוב חייכם המשותף. היינו במעמד גדול, מיוחד, נפלא, שניכם בתווך. ברכתי אתכם מתחת לחופה והתפללתי בכל ליבי "אל תשלח ידך אל הנער".
במרץ 2010 הפך ליאור לאב גאה ומאושר שאין דומה לו עם לידת בנו נועם. החברים מקורס מסע"ר 146 סיפרו "מרגע שהכרת את תמר, מיד ראינו והבנו שהאהבה שלכם גדולה מהחיים, אהבת נעורים שאין לה קץ ושהביאה לעולם את נועם, שכל כך אהבת והיית גאה בו".
מטיב לתאר זאת סא"ל יואב מפקד הטייסת " ותמר, אהבה היא מילה שלא מכילה את מלוא המשמעות ... חיבור מושלם, שותפות שלמות. איך סיפר לי בהתרגשות על ההריון, איך דיבר על השינוי הצפוי. ניסיתי לחלוק מניסיוני, אך מהרגע הראשון שראיתי אותם, את שלושתם יחד, ידעתי שאצלם זה עובד אחרת. ראיתי את נועם סופג אותו ונרגע... ...ובתוך המולת התפקיד, בלטה לי תמיד השלמות שלו, אותה שלמות שהשיג בזוגיות שלו עם תמר - אי של שקט בתוך סערות החיים, אי רק שלכם, בחיוך הגדול והמשותף לכם. אי שאליו נכנס נועם רק לפני ארבעה חודשים. כמה רכות הייתה בגוף הגדול של ליאור, כשהניף את נועם בזרועותיו ....".
רב סרן ליאור שי בן- 28 נפל בתאונה בגיחת אימון במהלך פריסה לרומניה ביום ב', ט"ו באב תש"ע , 26/07/2010 בשעה 14:40 כאשר מסוק היסעור מספר 046 התרסק על צלע מצוק בהרי הקרפטים קרוב לעיירה סימון.
רס"ן ניר חברו למסע"ר 146 נפרד מליאור "אתה עדיין פה, לא הלכת לשום מקום, אני עדיין רואה אותך כל יום, וגם שומע את קולך. לא יכול להיות שאתה זיכרון מכיוון שדמותך היא כל כך עוצמתית שהיא מתפשטת להרבה מעבר לרק זיכרון. אני לא אתן לך ללכת לעולם".
ונותר לנו להאמין שהחיוך התמידי לא מש מפניו.