קורות חיים
יהונתן (ג'וני), בנם של אלה ואמיר, נולד ביום ז' באדר ב' תשנ"ה (09.03.1995) בבון שבגרמניה. אח לדניאל ולתום, בן הזקונים לאחר שתי בנות.
כשנולד, משפחתו התגוררה בעיר בון שגרמניה עקב שליחות דיפלומטית. כשיהונתן היה בן שנתיים וחצי חזרה המשפחה לארץ והתיישבה בהוד השרון.
הוריו מספרים שהיה "ילד מקסים עם חיוך גדול, שכיבד את הוריו ואחיותיו. ילד שהביא פרחים לאימו ודרינק לאביו. היה שטוטניק, אך צ'ארמר, שאי אפשר להתעלם ממנו."
יהונתן למד בבית הספר היסודי "רבין" בהוד השרון. בחטיבת ביניים "השחר", לאחר מכן עלה לתיכון "הדרים" בעיר. על אף שלא אהב מסגרות, סיים את לימודיו עם בגרות מלאה.
כבר בצעירותו הייתה לו תכונה נדירה לזהות את כל הנפשות התועות ולעזור להם. ידע להביא את כל מי שהיה בשוליים למרכז, קירוב לבבות. ידע לקרוא סיטואציות, הבין את נפש האדם והפגין בגרות יוצאת דופן, הרבה יותר מכפי גילו, וזאת כתכונה מולדת. יהונתן אהב חופש וטבע, ותקשר עם כולם, בראש פתוח ומבלי לשפוט. הוריו מתארים אותו כ"איש של אנשים, שאסף סביבו אלפי חברים, מגנט את הסובבים אותו ולכל מקום שהגיע, הפך למוקד המפגש או המסיבה."
כשהתגייס לצבא התנדב לחטיבת הצנחנים ושירת כלוחם בגדוד 890. במהלך שירותו לחם במבצע "צוק איתן" בקיץ 2014. חברו הטוב מאותה תקופה סיפר שיהונתן הקסים את כולם מהרגע הראשון שלו בפלוגה: "אין אחד שלא ידע מי הלב הפועם והנשמה הטהורה של הפלוגה הזאת... אפילו את הקצינים ה'צהובים' – 'המלפפונים החמוצים', כפי שקראנו להם. אחד אחד יהונתן שבה בקסמיו. מרמת הטירון ועד רמת המח״ט."
עם שחרורו עבד במספר מקומות כמלצר, בר-מן או מנהל מסעדה. הוא אהב את חיי הלילה. לאחר שחסך מספיק כסף יצא לטיול הגדול במזרח. בהמשך עבר לגור בניו זילנד, שם עבד כמנעולן.
אימו, אלה, סיפרה שעשה הכול בדרכו שלו, ידע "להסתדר" ולהשיג דברים מבלי להיות מקובע. יהונתן ידע ליהנות מהחיים, גם שלא היה כסף בכיסו. ניצל עד תום כל רגע ורגע. עם חברים, בחיק הטבע, בים, במסעדות, בריקודים במסיבות וסתם עם החבר'ה.
לאחר שבעה חודשים חזר ארצה. הילד שלא אהב מסגרות או לימודים מקובעים, אהב ללמוד דברים מעניינים, החליט להיות פרקטי ונרשם ללימודי מנהל עסקים ושיווק ב"מכללת רופין", בעמק חפר.
בשנת 2020, במהלך תקופת הלימודים, הכיר במכללה את יעל רוזמן ועד מהרה הם הפכו לזוג. לאחר שסיימו את לימודיהם, החליטו בני הזוג לשכור דירה בתל אביב. הם עברו לגור יחד בהתרגשות גדולה, באהבה ובשותפות אמיתית, יצאו לטיולים ולבילויים, נהנו ממסיבות ומפסטיבלים, בארץ ובחו"ל.
יהונתן, שאהב מאוד את תחום המסעדנות, הפך ביולי 2022 לבעלים ושותף של מסעדת "עראיס מחנה יהודה", סניף תל אביב.
בקיץ 2023, לאחר היכרות של שלוש שנים, החלו יהונתן ויעל לתכנן את מיסוד הקשר ביניהם ואת עתידם המשותף.
ביום שישי בלילה, ערב שמחת תורה, כ"ב בתשרי תשפ"ד, 6 באוקטובר 2023, נסעו יהונתן ויעל עם כמה חברים לפסטיבל המוזיקה "סופרנובה" שהתקיים בסמוך לקיבוץ רעים. כשהגיעו לשם לפנות בוקר הם רקדו ונהנו עם כ-3,000 חוגגים. יהונתן ציפה לפגוש שם די-ג'יי שהגיע מחו"ל, במטרה להזמין אותו לתקלט בחתונה שלו עם יעל.
לאחר שעות ספורות, ביום שבת, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים מגדר הגבול שנפרצה, מהים ומהאוויר והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה – קיבוצים ומושבים ועל הערים הסמוכות שדרות, אופקים ונתיבות; על מבלי מסיבות הטבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים; על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה מאות אזרחים ואזרחיות בני כל הגילים בבתיהם, במכוניותיהם ובעת שבילו במסיבות אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים לרבות אונס והתעללות; חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים – חיילים ואזרחים וכן עובדים זרים מהקיבוצים; החריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. למעלה משלוש מאות חיילים, שוטרים וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
כשהחל ירי הטילים ניסו יהונתן, יעל וחברם לברוח מהמקום עם הרכב של החבר, אך התקשו בשל פקק התנועה שנוצר ביציאה. יהונתן לקח פיקוד ונהג ברכב לכיוון בסיס "רעים", כאשר היציאה צפונה נחסמה ע"י המשטרה. לאחר מספר קילומטרים נתקל במחסום שלצידו עשרות מחבלים. הוא הבין שמדובר במחבלים, דרס אחד מהם והמשיך לנסוע. הרכב נורה מכל הכיוונים. יהונתן נפצע קשה בעורק ראשי, לאחר כחמישים מטרים זיהה מחסום נוסף של מחבלים והחליט לעצור. הורה לחבר וליעל לפרוק מהרכב, וביקש מהחבר לעשות לו חוסם עורקים. הוא נשכב לצד הדרך כשהוא מאבד דם רב, במקביל יעל דיברה עם מוקד מד"א, שהנחו אותה לחסום את שטף הדם וניסו להרגיעה.
עשרות המחבלים, שהיו על כביש 232, התקרבו אל יהונתן ויעל השכובים על הקרקע. יעל, בקשר רצוף עם מד"א, נשארה לצידו של יהונתן במסירות ובאומץ, עד לשניות האחרונות. בשעה 07:38 השיחה עם מד"א נקטעה כששניהם נורו למוות. חברם, שהצליח לברוח, הוא שסיפר את השתלשלות העניינים.
לאחר יומיים של חרדה ואימה התבשרה משפחתה של יעל שהיא נרצחה, ובתום שלושה ימים נוספים, שבהם יהונתן נחשב לנעדר, התבשרה גם משפחתו שהוא נרצח וזוהה.
מבחינת המשפחה שניהם גיבורים, יהונתן שלקח אחריות ופיקוד ויעל שלא נטשה אותו עד אשר נפח את נשמתו. בחייהם ובמותם לא נפרדו. במסיבה ב"נובה" רקדו את ריקוד חייהם האחרון.
המחבלים רצחו באותו בוקר למעלה מ-380 מבאי המסיבה.
יהונתן (ג'וני) קן-דרור נרצח על ידי מחבלים בפסטיבל "נובה" באזור רעים בכ"ב בתשרי תשפ"ד (07.10.2023), והוא בן עשרים ושמונה וחצי. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בהוד השרון - נווה הדר. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.
אלפים ליוו אותו בדרכו האחרונה. כיאה למי שאסף אותם בחייו, הם החזירו לו אהבה, "ילד של אהבה, נתינה וחברות, נשמה שמחה, אוהבת וטהורה, לב גדול וחיוך כובש". על מצבתו נחרטו המילים: "איפה שהלב נקי, שם המסיבה נמצאת" (איתי זבולון, "טונה").
אימו, אלה, כתבה: "יהונתן, זו אימא, הממו שלך, שומע? סיפרתי לך שאותך קיבלתי במתנה 'לא ארוזה' אחרי שנים רבות של המתנה. החלטתי לקרוא לך בשם יהונתן, שם עם משמעות: לי אלוהים נתן. אני זכיתי בך ילד רק ל-28 שנה, ושם למעלה בעולם אחר ונצחי קיבלו במתנה ארוזה, אותך... כולם ידעו שאתה תמיד היית הבן המועדף שלי, הדובדבן שבקצפת ואהבת חיי. היה בינינו חיבור מיוחד. יכולנו לדבר עד השעות הקטנות של הלילה מחובקים ואתה מלטף לי את היד. משוחחים שיחות עומק על מהות הפחד ומהות השמחה, על הכוכבים... אבל בעיקר שוחחנו על המהות והטוב שבאדם. אתה היית בן שכל אימא הייתה רוצה. דאגת לי שלא אהיה עצובה, סיפרת לי סיפורים מצחיקים כדי שאצחק בקול רם בימי שישי, כשהגעת לארוחה. תמיד נכנסת עם זר פרחים ואפילו ידעת איזה פרח אני אוהבת בכל עונה. לא יכולת לראות אותי בוכה ותמיד אמרת לי 'אימוש, בגילך לא בוכים'...
אני יודעת ומרגישה שאתה מביט בי מלמעלה במקום החדש שלך ושולח לי מסרים... אהבת חיי יהונתן, אני יודעת שאתה תהיה איתי תמיד ובכל זמן כי 'מקרניך הגדולות אלמד לזרוח'. בני האהוב והיקר, נוח על משכבך בשלום."
אמיר, אביו, כתב: "יהונתן שלנו. ג'וני היקר, האהוב והחרוט בלבבותינו... בן יקר, ידעת לגעת בלב כולם, במילה טובה, בכִּיף בכתף, באוזן קשבת ובחיוך הנצחי שלך. צ'ארמר אמיתי, שאפילו המורות, לא יכלו לכעוס עליו, כשהבריז מהכיתה...
המונח 'נשמה' מתייחס ליהונתן. נפש טהורה, לב רך וחנון. ג'וני מאותם אנשים, שיעצור כדי להעביר זקנה את הכביש וראשון לסייע למי שזקוק לעזרה... בחייך הוספת לנו רק אושר וגאווה גדולה. אנחנו אוהבים אותך ואהבנו אותך אהבה שרק אתה ידעת להוציא מאיתנו... יהונתן, ג'וני אהוב ליבנו, שכב על משכבך בשלום, ומנוחתך בגן עדן. שם מחכים לך שתרקוד ותשמח, עם יעל לצידך, במסיבה שאתה תארגן."
חברו, שכטר, כתב: "אני רוצה שתדע שאני גאה בך ואוהב אותך ומתגעגע אליך, ותודה על כל מה שלימדת אותי ועל הזמנים שהיית שם בשבילי תודה על מי שהיית, על מי שאתה, ועל מי שתהיה בזכות זה שאתה יהונתן ג׳וני קן-דרור שלנו. אוהב אותך."
שכטר ציין בהספדו שאלמלא יהונתן, הוא לא היה בחיים. הסתבר שיהונתן הציל אותו ממוות, בעת הלחימה ב"צוק איתן".
בנובמבר 2023 נערך ערב לזכר יהונתן ויעל בנוכחות משפחותיהם וחברים רבים.
אימו של יהונתן, אלה, החליטה לכתוב ספר בישול עם המתכונים שאהב, ולסרוג תמנונים - כמו שתמנון שולח זרועות, כתבה, כך אימא אלה שולחת את המסר שלך יהונתן ומפיצה את האור לאהבה לשלווה ולשלום.
כמה חודשים אחרי מות יהונתן נולד במשפחה נכד ונקרא על שמו - ליאור יהונתן. "ליאור הביא איתו את האור, לגרש את החושך", כתבו בני המשפחה, "ג'וני שלנו תשלח לנו כוח ותשמור עלינו מלמעלה."